אודות התאחדות עולי יוגוסלביה
התאחדות עולי יוגוסלביה נוסדה בתאריך 5.2.1935 במלון ‘אלנבי’ בתל אביב.
פגישת ייסוד ראשונה זו נוהלה על ידי נסים ברוך מביטולה, שהגיע ארצה בשנת 1933 ופתח בית מלאכה לבגדי גברים ביפו. עם חברי הוועד הראשון נימנו גם מהנדס המים ד”ר אברהם ורבר-אבישור, יוסף פארקיץ’ מבלגראד, הרמן לנדברג פחח מסראייבו, אמיל סויהר, מסגר שהגיע ארצה אף הוא מסראייבו, אהרון אלבוחר, יצחק משולם ומישה יושע, שלושתם מביטולה. לגיזבר נבחר אלברט גאון מסארייבו, למזכיר נבחר זבונקו רוזנברג מזאגרב.
יו”ר ויוזם הקמת התאחדות היה מהנדס פרויינדליך. ליודווית וסגנית נבחרה נאדה ספיגלר.
נוסדו גם סניפים בחיפה בשנת 1936 ובירושלים בשנת 1937. בתקופה בין שתי מלחמות עולם הגיע לישראל כ-1200 עולים בקבוצות קטנות ובודדים והתיישבו בקיבוצים ומושבים.
ההתאחדות דאז הייתה בקשר איתם ומירב הפעילות התרכזה במפגשים וחגיגת חגים במשותף, בבתים פרטיים. בשנת 1944 עם בואם של ניצולי שואה ראשונים שכרה ההתאחדות חדר ברחוב לילינבלום 33 בתל אביב ואחר כך ברחוב אלנבי, שם הייתה עד לשנת 2014.
הפעילות גברה עם זרם העלייה ההמונית בשנת 1948 ועד 1952 כאשר עלו ארצה 7,778 עולים, אז גדלו הסניפים שפיתחו פעילות ענפה וערה לקליטת עולים והשתלבותם בארץ.
בשנת 1952 ההתאחדות התחילה להוציא לאור את העיתון “בילטן”, בהתחלה בשיכפול ומ-1957 בדפוס. העתון מופיע עד היום והוא מפורסם בשתי שפות, עברית וסרבו-קרואטית בשם גשר-MOST, ומשמש כלי קשר עם חברי התאחדות בארץ וידידים וארגונים בחו”ל.
אחרי שהעולים נקלטו לרוב בצורה מניחה את הדעת התמקדה ההתאחדות בהידוק הקשרים עם יהודי יוגוסלביה בתפוצות ובמימוש זכויותיהם של ניצולי שואה לקבלת פיצויים מגרמניה לכן הוקמה ועדה בניהולו של ד”ר ברנקו גרוסמן למילוי טפסים והגשתם.
ההתאחדות תמיד שמה דגש על הפצת סיפור עברה המפואר של יהדות יוגוסלביה ושילובו של הסיפור בתולדות עם ישראל, ולצורך כך הקימה ההתאחדות בשנת 1954 ועדה היסטורית-מוזיאונית ששמה לה למטרה לאסוף ולשמור חומר היסטורי על יהודי יוגוסלביה ולפרסם תולדותיהם על סמך מחקר מדעי.
הוועדה מקיימת ארכיון ובו 2750 ערכים על קהילות, מוסדות, תעודות, פרסומים, אישים, משפחות, ועוד. הועדה משתפת פעולה עם מוסדות בארץ ובחוץ לארץ.
בספריית התאחדות עולי יוגוסלביה יצא לאור הכרך הראשון של תולדות יהודי יוגוסלביה מימי קדם עד סוף המאה ה”יט, מאת יקיר אבנטוב בעריכת צבי רותם (תל אביב, תשל”א-1971). העבודה באיסוף החומר ובחקר ההיסטוריה של יהודי יוגוסלביה לכל תקופותיה וכן כתיבת תולדותיהם נמשכות ללא ליאות.
חברים שהגיעו ארצה בשנים 1948-1952 רצו להיפגש, הם גרו בדירות קטנות ורבים אפילו הפכו את הלופט למקום מקורים.
הם חיפשו דרך להיפגש, שני חברים מיקה לוי ומאיר לנג יזמו מפגש. הם ארגנו, בעזרת ההתאחדות, אוטובוסים והעולים החדשים דאז, הגיעו מכל המקומות בארץ מצפון ומדרום עם ילדיהם ובני זוג חדשים למפגש ביער בן שמן. מפגש שמתקיים עד היום הזה, ביום ראשון של סוכות, זה הוא “הפיקניק” שנהפך למסורת.
אחת הפעולות הגדולות וחשובות של ההתאחדות היא הקמת מקום זיכרון לנספים בשואה. קרן קיימת לישראל יזמה נטיעות בהרי ירושלים על שתי גדותיה של נהר כסלון בין השפלה ומושב שואבה. “יער הקדושים” להנצחתם של 6 מיליון קורבנות שואה וביניהם מיליון וחצי ילדים. חל גיוס תרומות למען המפעל וקק”ל פינה עבור כך לכלל התאחדויות העולים מכלל הארצות שטח של 30,000 דונם תחילה לנטוע עצי מחט אלון לנפש.
בהתאחדות עולי יוגוסלביה החליטו לנטוע מעל 60,000 שתילים כדי לשמר בדרך זו את זכרם של קורבנות היהודים שנספו על אדמת יוגסלביה ובמחנות אחרים – “הקדושים” בשיתוף עם איגוד הקהיליות היהודיות ביוגוסלביה ה-“SAVEZ” והתאחדות יהודי יוגוסלביה בארה”ב התחילה הפעולה בטקס שנערך ב-7 למרץ 1951 והחלה בנטיעת היער שנמשכה לאורך שנות ה-50. ב-23 לאפריל 1953 בטקס חגיגי בו השתתפו נציגי התאחדויות מיוגוסלביה ומארה”ב, התחילה נטיעת השתילים בחלק היוגוסלבי של יער הקדושים על הרי יהודה ליד המושב שורש הסמוך לירושלים.
במקום זה נאספים מדי שנה ביום השואה חברי ההתאחדות שהמקום משמש להם להתייחדות עם זכר הנספים. למרבה הצער בשנת 1996 נשרף יער זה בדליקה הגדולה אך ההתאחדות דאגה לטעת חורשה חדשה באותו מקום ולהמשיך במסורת ארוכת השנים. בנוסף למפעל חשוב זה הוקמו חורשות קטנות על שם מחנות וגיאיות הריגה שונים ביוגוסלביה בו נהרגו יהודי יוגוסלביה וחורשות לזכר ארגונים בכל יערות של קק”ל בארץ.
יש לציין גם את פעילותה של המחלקה היוגוסלבית של איגוד ותיקי מלחמת העולם השנייה, בעיקר אלה שעשו את שנות המלחמה במחנות השבי הגרמניים.
הם בלטו יותר בפעילות, הודות לחלק שנטלו בה הנשים והילדים.
המפגשים נערכו בקביעות ומפעם לפעם גם פורסמה חוברת, במלאת רבע או חצי יובל לשחרורם מן השבי. כאשר לא נותרו עוד חברים כדי שני מניינים, החליטו כמה מן הפעילים שביניהם להוציא לאור את הספר חיילים יהודים מיוגוסלביה כשבויי מלחמה בגרמניה הנאצית – אלבום זיכרון במלאת יובל לשחרור 1995-1945. הספר יצא במתכונת תלת-לשונית. הוא נכתב ונערך בסרבית-קרואטית בידי ג’יני לבל, תורגם לאנגלית בידי צבי לוקר ולעברית בידי דינה קטן בן-ציון.
החל משנת 1992 התחיל עידן חדש של ההתאחדות, בעקבות מלחמת האזרחים ביוגוסלביה עלו ארצה כ-1200 עולים חדשים וכלל חברי ההתאחדות בארץ התגייסו לקליטתם ולעזרה בכל התחומים: במציאת עבודה, סיוע בהבנת השפה, בהתאקלמות וחיי היום יום.
בנוסף לסניפים של ההתאחדות בחיפה, ירושלים הוקם סניף בבאר שבע. ארגוני עולים בעיקר ארגון יוצאי בריטניה הושיט יד לקליטת העולים הם העמידו לרשות ההתאחדות את המשרדים ואת הצוות המארגן שלהם בסניפים שלהם ברחבי הארץ במימוש זכויותיהם של העולים, במתן מלגות קטנות.
בהתחלה גרו העולים במרכזי קליטה, חברי ההתאחדות מאזורים שונים בארץ יצרו קשר אישי עם העולים, ליוו אותם למשרדי ממשלה כדי לתרגם ולהבין מסמכים, ליוו אותם אפילו לקניות מצרכים כדי להסביר ושימושם.
בשלב השני דאגה ההתאחדות למציאת מגורים קבועים על ידי עמידר וגופים אחרים במיוחד באשקלון, בבאר שבע, מבשרת ציון, בקריות מגורים בבתים מוגנים לקשישים ומוגבלים בנתניה, טבעון ובקיבוצים.
הסופרת אנה שומלו עולה חדשה בעצמה כתבה מילון סרבו-קרואטי-עברי וספר איך ללמוד עברית.
בואם של העולים, אנשים צעירים שנולדו אחרי מלחמת העולם השניה דרש מ-HOJ שינוי ולשים יותר דגש על כאן ועכשיו. הצטרפותם של העולים ל-HOJ הביאה חידוש בפעילותה, במפגשים, ובעיקר בעתון שהפך מ”בילטן” ל-MOST.
עורכי עיתון, עולים חדשים, דאגו להתאים אותו לטעמם, קבוצת עולים סופרים יזמה הוצאת הספר “בארץ אהבתי” בו פורסמו יצירות יוצאי יוגוסלביה בארץ, סופרים, משוררים, אומנים.בינתיים יוגוסלביה התפרקה לרפובליקות עצמאיות, חלקם, בעיקר המבוגרים, חזרו כדי לממש את זכויותיהם (פנסיה, בעלות על נכסים) אבל הצעירים שבנו כאן את עתידם, נשארו בארץ ונהיו ישראלים.
ההנהגה החדשה של HOJ במיוחד עם יו”ר מירי דרמן מובילה את HOJ לישראליות ויחד עם זה נשמר קשר עם ארץ המוצא ממנה באו העולים.
הפעילות של HOJ מתרכזת היום בעיקר במפגשים (“מפגשים יוגוסלבים”) עם אופי יוגוסלבי גם מאכלים שכל אחד מביא, בשירה, בספורים על עבר משותף אבל עם ראיה קדימה, גם מבנה העיתון השתנה.
היום יוצא עיתון דו-לשוני, סרבו-קרואטי MOST עם עורך מילן פוגל (עולה חדש) ועברית “גשר” עם אלכס אפשטיין עולה וותיק. העיתון מחייב קשר בין חברים ובמה לכתבות וידיעות על ידי חברנו.
הפעילויות העקריות בשנים האחרונות מרוכזות בניהול הארכיון, ביצירת הסרט הדוקומנטרי והפצתו, בטקס יום השואה בשורש, במפגש מסורתי בסוכות ביער בן שמן, ביציאת העיתון, בטיולים בארץ וביוגוסלביה ובהקמת אתר אינטרנט.